קרנש נכסים והשקעות בע"מ ואח' נ' הוט - טאב בע"מ ואח'

החלטה

בהמשך להחלטתי מיום 16.9.13 ולאחר קבלת הבהרת המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין ניתן להעתר לסעד המבוקש, אף בלא צורך בקבלת תגובת המשיבה, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

1. עתירת המבקשים הינה כי בית המשפט יורה לבורר ליתן את פסק הבוררות לאלתר, משקבע בהחלטה קודמת כי פסק בוררות שכזה יינתן במעמד צד אחד, אולם לאחר פניית המשיבה אליו, חזר בו מכוונתו זו, והורה על המשך ניהול הבוררות כסדרה.

2. בבקשה פרטו המבקשים את התנהלות המשיבה בבוררות, אשר קיצוניותה הביאה ככל הנראה את הבורר להחליט בישיבה שהתקיימה בפניו ביום 3.3.13, כי יינתן פסק דין במעמד צד אחד, אף הפנו להודעה קודמת של הבורר מיום 2.4.13, בדבר כוונתו ליתן את פסק הבוררות לאחר הסדרת שכר טרחתו, ולכך ששילמו בפועל את מלוא שכר טרחתו של הבורר.

3. עם זאת, המצב בפועל הוא שבמועד הגשת העתירה, אף היום, טרם ניתן פסק הבוררות, וודאי לא הומצא שכזה לצדדים. במצב דברים זה מסורה לבורר הסמכות להחליט כי על רקע פניית המשיבה אליו, הוא מבקש להמשיך בהליך הבוררות כסדרו ולא ליתן פסק בוררות כפי שסבר קודם לכן, במעמד צד אחד. גם אם לגישת המבקשים, הרי על רקע התנהלות המשיבה, התפנית בעמדת הבורר אינה סבירה, הרי שאין בידיהם דרך דיונית לתקיפת ההחלטה.

4. חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – החוק) אינו מסמיך את בית המשפט להתערב בהחלטות ביניים של בורר, ודאי שלא בהחלטות ביניים הקשורות באופן ניהול הבוררות. בית המשפט אינו מוסמך לשים עצמו במקום הבורר (ראו: ע"א 421/63 עצטה נ' קורח, פ"ד יז 2875) או להתערב בשיקול דעתו באופן ניהול הבוררות. משכך, "...בעלי דין אשר בחרו בדרך הבוררות במקום בדרך השיפוט בבתי משפט, אינם רשאים לפנות לבתי המשפט כאשר נוח להם הדבר; ולכן בית המשפט לא יתערב בהליכים אלה אלא בהתאם להוראות מפורשות המצויות בחוק הבוררות..." [ס' אוטולנגי, "בוררות – דין ונוהל", מהדורה רביעית, בעמ' 697].

5. ודוק, כל עוד לא ניתן בפועל פסק הבוררות ובכתב – ממילא לא ניתן היה להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, והתיזה המשפטית הנטענת ע"י המבקשים ולפיה יש לראות בהודעת המשיבה לבורר כמעין בקשה לביטול פסק בורר, אינה מתאימה כלל וכלל. כאמור, בית המשפט נעדר סמכות להתערב בהחלטות ביניים של הבורר, ממילא אין הוא יושב כערכאת ערעור עליהן.

6. אף לא מקובלת עלי גישת המבקשים לפיה סמכותו של בית המשפט להעניק להם את הסעד המבוקש בתובענה – קרי: להורות לבורר ליתן את פסק הבוררות לאלתר ללא שמיעת הצד שכנגד, נובעת מסעיף 16 לחוק או מהוראותיו של סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. סעיף 16 לחוק אמנם מעניק לבית המשפט סמכות להוציא מלפניו צווי ביניים וסעדים זמניים בקשר להליך בוררות, כדי לסייע להליך, אך מדובר בצווים אשר נועדו לסייע לבורר בהליך הבוררות אך לא להחליף את שיקול דעתו בדבר אופן ניהולה. מדובר בצווים הקשורים, בין היתר, בהזמנת עדים; תחליף המצאה ואף סעדים זמניים כגון עיקול; עיכוב יציאה מהארץ; מינוי כונס נכסים וכד'.(אציין כי קיימת גישה איתנה בפסיקה, לפיה הבורר אף נעדר סמכות מליתן צווי ביניים וסעדים זמניים מכוח סעיף 16 לחוק, וכי יש לפנות לבית המשפט כאשר מבוקשת הוצאתם של הצווים המנויים בסעיף 16 לחוק [ראו: ה"פ 190/06, 318/06 תיחכום ט.מ. טכנולוגיה משרדית בע"מ ואח' נ' אור עוז בע"מ ואח' (לא פורסם, מיום 20.4.06)].

גם סעיף 75 לחוק בתי המשפט אינו יכול להועיל למבקשים בנושא זה, שעה שעסקינן בהליך בוררות הכפוף להוראות חוק מפורש – חוק הבוררות. ברי כי אין לעקוף את הוראותיו של חוק ספציפי, חוק הבוררות, על-ידי פנייה לחוק כללי – חוק בתי המשפט.

7. לסיום אעיר כי חזקה על הבורר כי הוא מודע לסמכות המוקנית לו לפי תוספת הראשונה לחוק הבוררות בכל הנוגע להוצאות ( סעיף יח) וכי ידע להתנות את המשך קיום הבוררות בחיובה של המשיבה בהשבת חלקה בשכר טרחתו ששולם ע"י המבקשים, כמו גם לשקול חיובה של המשיבה בהוצאות כתנאי להמשך הדיון ו/או לחייבה בהפקדת ערובה.

בכפוף להערה זו, אני מורה על דחיית הבקשה.

משלא ביקשתי תגובה, לא ינתן צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: